סכר בית זית – החלום ושברו – האם היה כאן מעין משל הכרם? "וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים"?

מאת: ד"ר משה (מוסיק) גולדברג תושב בית זית מתוך "טבע הדברים":

בתחילת שנות ה-50 התפתחה המחשבה שעל ידי סכירת נחלים שבהם קיימת זרימת מי גשם בחורף ניתן יהיה ליצור בארץ אגמים באזורים שונים, ואולי אף במפלסים שונים. הכוונה כמובן הייתה ליצור מקווי מים רבים שינצלו את מי הגשמים על ידי תפיסת חלקים נכבדים מהנגר העליון. ממקווים אלו הייתה הכוונה לשאוב מים לצרכים המקומיים. שני האזורים שנבחרו להיות אתרי המבחן הראשונים לבחינת הרעיון היו אזור בית זית – עין כרם (מאגר בית זית), שם הייתה הכוונה לתפוס חלק מהזרימה של נחל שורק על ידי בניית סכר בטון, ואזור משמר איילון (מאגר איילון), שם הייתה כוונה לתפוס חלק מהזרימה של נחל איילון על ידי בניית סכר עפר וסלעים.

תכנון העבודה היה של אגף אגמים ומחקר של ת.ה.ל. ירושלים, שאכן שקד על המלאכה שהושלמה לקראת 1955. דא עקא שהמחקרים הגאוטכניים וההידרולוגיים לא היו מעמיקים דיים, והתוצאה הכמעט בלתי נמנעת הייתה שהמים שנקוו החזיקו מעמד באגם זמן קצר בלבד, חלחלו אל הסלעים פנימה, ובתוך  חודשים ספורים (במקרה הטוב ביותר) – נעלמו כלא היו. 

מיפוי מדוקדק תוך ניקוי קרקעית האגם במקומות דגימה שונים הראה שהתשתית הסלעית סדוקה ושבורה, ומאפשרת למים לחלחל מטה אל סלעי המאגר התת-קרקעי. ניסיונות לאטימה על ידי קידוחים אלכסוניים והזרקת בטון בלחצים גבוהים, לא צלחו, ואף ריפו את ידי המתכננים. התוצאה הייתה שחלומות הפז לשאוב מים בששון מן האגם נגוזו בשמש הקיצית, ולא נותר אלא ליהנות מן המחשבה שהסכר מסייע בהעשרת מי התהום – וגם זו לטובה.!