קייט

לאחר המיתון החריף בארץ ומלחמת ששת הימים, החלה פריחה כלכלית בארץ בזכותה, רבים מתושבי בית זית יכלו להרחיב את בתיהם ולהוסיף חדרים עבור הילדים שגדלו.
באותה תקופה "גילה" עם ישראל את הצימרים בהתיישבות העובדת בכלל, ובבית זית בפרט.
הנופש בבית זית הלם מאוד את צרכייהן של משפחות עירוניות עם ילדים – הרחובות היו שקטים, לכל בית היתה מדשאה, הבריכה הייתה פעילה, לצימרים היה מטבח צמוד, כך שהנופשים יכלו לקנות מצרכים בצרכנייה ולבשל לעצמם, ילדי הנופשים התחברו לילדי המושב והמתארחים אף נהנו לעזור בעבודות המשק החי.

הייתה זאת חופשה ייחודית ומהנה ואף משתלמת מבחינה כלכלית: מחיר מיטה ללילה במלון היה למעלה מ-50 לירות, ואילו בצימר בבית זית - 10 לירות בלבד. נופשים מכל הארץ החלו להגיע לבית זית, החדרים והמבנים שנבנו עבור הילדים הותאמו להשכרת קייטנים וההכנסות לתושבים גדלו.
וכך בחודשי הקיץ ,החברים הצטופפו עם הילדים בחלק  אחד של ביתם, ואילו את החלק השני - השכירו לקייטנים.
המושב ביקש למסד את הענף ואף נפתח משרד מיוחד לקייט בו פקידה קיבלה את ההזמנות וטיפלה בכל נושאי ההתקשרות בין השוכרים והמשכירים. המושב קיבל דמיי תיווך וכן תשלום עבור כניסת הקייטנים לבריכה. בנוסף,  נפתח מועדון לקייטנים בכיכר ממול תחנת האוטובוס במרכז.
למרבית הצער, פרוץ מלחמת יום כיפור הביא לדעיכת ענף הקייט והיום יש מספר מצומצם מאוד של צימרים.

(מתוך כתביו של יחיאל טוקר)